זה סיפור יפה על דלתות מסתובבות, על שבריריותה של האהבה ועל משלב לשוני גבוה. על הנסיבות בהן התחלתי עם זוגתי הנצחית כתבתי לא פעם והדברים ידועים, רק אומר לטובת מי שפספס שמעורבים בהן החברים של נטאשה, כובע לבד ושוחת ביוב.
להמשיך לקרואנשים
שעמום המחץ
לא, ילד, אתה לא רוצה ללכת במורד הדרך הזאת למה עוד פעם אחת, עוד פעם אני שומע ממך את צמד המילים 'משעמם לי' אני נותן לך את הנאום ואתה יודע מה קורה כשאבא נואם, נכון? בדיוק, אז מתחיל השעמום האמיתי. שעמום של פעם כשסבא לא היה מרוצה מהכתב שלי אז הוא הושיב אותי כל יום אחרי ארוחת צהרים להעתיק פרק מהתנך. כתיבה תמה הוא קרא לזה. הגעתי עד שמות טז. הכתב שלי עדיין נוראי אבל לפחות אני יודע על מה נאמר "וחם השמש ונמס".
להמשיך לקרואיו אר וואט יו גורב
רבות שואלות אותי, איתמר מאיפה המשיכה המוזרה, שלא לומר סטיה שלך, לגרביים צבעוניות? למה אתה כל כך אוהב לגרוב את מה שהכי לא מתאים למכנסיים? ואני עונה להן, כמו בכל דבר הכל בגלל אמא.
אמא הי"ו נולדה בבית בריטי אלגנטי ומאופק בלונדון המעטירה, משם עלתה לירושלים ובגיל 25 בערך מצאה לעצמה מושבניק רומני שגרר אותה עד לגולן. אתן יכולות לתאר לעצמכן. מהעיר האלגנטית בעולם לקצה המדינה ועוד בשנות השבעים כשכולם פה הסתובבו עם מכנסיים קצרים מידי וגופיות אבא מכה.
אם כן מה עושה אישה יצירתית שאין לה להיכן להוליך את השאיפות האריסטוקרטיות שלה? נכון מאד, מוציאה אותן על הילדים שלה. וכך מצאתי את עצמי יום אחד נגרר אחריה בכל רחוב הגליל בטבריה בחיפושים אחרי בגדים לחתונה של נועה הבת של השכנים שהודיעה שהיא מתכוונת להתחתן על הדשא במרכז המושב. אכן אירוע מרגש ולכבודו נקנה לאיתמר חולצה. ורודה.
המושב לבש חג. חבילות חציר נערמו, פרחי בר נשזרו וארגזי תפוחים ניקדו את רחבת הדשא שגם נקצרה לכבוד המאורע הלא שכיח. כל משופמי הגד"ש, שזופי המטעים, חסוני הבקר והרפתנים שגם טרחו להתקלח לשם שינוי כולם הגיעו, הם ונשותיהם. הבנים במכנס כחול וחולצה לבנה והבנות בשמלות שיפון ב-50 גוונים של חום ואיתמר. בחולצה ורודה להזכירכן. כשהתארגנתי בבית זה היה נראה לי נורמלי אבל כשהתקרבתי למדשאה הבנתי את גודל האסון. הייתי כל כך בולט בנוף החד גוני עד שהאורחים מצד הכלה חשבו שאני החתן וניגשו לברך אותי בברכת אחינו אתה היה לאלפי רבבה.
החתונה התנהלה על מי מנוחות, הזוג הטרי הועמס בדרכו לחדר הייחוד על טרקטור כף כמקובל והחברים ישבו לאכול רבע עוף ואורז לפני שיצאו בריקוד הנה מה טוב המסורתי את השאר אני זוכר במעומעם שלא כמו את הטראומה שנצרבה בנפשי הרכה. בבית כעסתי על אמא ואת החולצה לא לבשתי מאז אבל משהו הבהב בתוכי ולא נתן מנוח. פחדתי להודות בזה שעמוק עמוק בלב אהבתי את החולצה היא עשתה לי הרגשה שאני פתית שלג שאין עוד כמוהו מתנשא גבוה מעל המושבניקים הנבערים שלא יודעים אלגנט מה הוא. בכוונה או שלא בכוונה אמא העבירה אלי את שיק הלונדוני וגם את המצוקה אל מול השוק המושבי על מניפת הצבעים הדלה שלו.
הימים חלפו ואם למשל קצת העזתי ללבוש חולצת פסים בשבת היו הבומרים מעירים לי שבשבת נהוג ללבוש לבן. רוחי לא ידעה מנוח, פחדתי לצאת מארון הקוטור ולממש את שאיפות האופנה המופרעות שבי.
הפתרון הגיע משמים. דודה סוזן, האחות שנשארה בלונדון, הגיעה לבקר והביאה לי מתנה סט גרביים צבעוניות ממרקס אנד ספנסר. אצל האנגלים, סיפרה הדודה במבטא אוקספורדי מלטף, מקובל להסתובב עם עניבה וגרביים צבעוניים והגברים שם מביאים ככה לידי ביטוי את הייחודיות שלהם במסגרת האיפוק האנגלי המפורסם.
אין שום דרך להסביר למה ואיך היא בחרה להביא לי דווקא את אותם גרביים נהדרות מלבד השגחה פרטית. הרגשתי כאילו הקדוש ברוך הוא בעצמו נגע בראשי ואמר לי: בן, אני איתך בכל מקום ובכל אאוטפיט שתבחר. מאז ובכל הזדמנות אני רוכש לעצמי גרבים בכל צבעי הקשת, הטקסטורות וההדפסים. יש לי עם אבוקדו ועם ג'ירפות ואפילות זוג אחד עם הפנים שלי עצמי. וככה אני מסתובב לי במושב לבוש לכאורה משעמם כאחד האדם אבל מי שיסתכל היטב יבחין בגרב שובבה מבצבצת ומעידה שעומד לפניו אושייה מוביל דעה שראוי לככב על שער מגזין 'הרפת והחלב'.
פורסם במגזין נשים.
על ביקיני אדום, חזן מוכשר ומסיבת פורים שהתפוצצה
אודי היה חזן מהחלומות. עם קול מצו-סופרן ומניירות של פאבארוטי הוא הביא סוג חדש של חזנות אל בית הכנסת. מין גרוב מזרוחניקי עם ביט של מודז'יץ שפרט על נימי נפשם של המתפללים והביא לידי דמעות גם את הרפתניות הקשוחות ביותר. כשרונו לא נעלם מעיני הגבאים וחיש קל הוא התקדם מקבלות השבת השגרתיות למוסף של מברכין ואז לתפילת הגשם ומשם היתה הדרך קצרה ל'כל נדרי' ונעילה. הוא עלה וזרח כמו מטאור ושמו הלך לפניו בכל רחבי הפלך עד שבימי חג ומועד היו מתפללים מהיישובים הסמוכים עולים אלינו לרגל לשמוע את הזמיר שקולו, כך אמרו, הגיע אף אל מאחורי הפרגוד. עד שגרם לאותה שערוריה במסיבת פורים הראשונה והאחרונה שהיתה במושב. והדבר היה כך.
להמשיך לקרואבחזרה מהכפור
רגע אבא, קר ואין לי כוח לצאת הוא אמר. ישבנו במכונית בחניה של אולם הספורט מחכים שהגשם יפסק והוא ילך לחוג כדורסל. אין לך כוח לצאת? חרחרתי בבוז, מה אתה ילדה בת שתים? בוא תשמע מה זה קור.
פעם נסעתי עם שלושה חברים מהישיבה בחיספין לסרט בקצרין. בטרמפים. זה היה ליל חורף קפוא בחודש אדר א תשנ"ב. אתה עוד לא היית אפילו פתק בכותל אז שתדע שזה היה קרחנה של חורף. החורף הכי גשום סוער קר ומושלג שנמדד אי פעם בישראל. שלגים מהחרמון עד אילת, 1,500 מ"מ גשם ברחובות ופתיחה של סכר דגניה כדי שהכינרת לא תציף את טבריה וכל הדגים משוק הדגים יברחו. חורף לפנתיאון.
אבא, מה זה פנתיאון?
עזוב זה לא העניין כי פעם כל שנה היתה וואחד שנה וילדים עירניים כמוני למשל ממש ראו את משק כנפי ההיסטוריה. 1991 שתינו אטרופין. 1992 החורף ההוא ששיתק את כל המדינה. 1993 התפוצצנו באוטובוסים אחרי הסכם אוסלו, 1994 ג'סטין ביבר נולד, 1995 רצחנו את רבין. שיאללה כל התיכון שלי נראה כמו סוף העולם אחד ארוך. לא כמו עכשיו שאתה והחברים המנוזלים שלך יושבים כל היום בבית מכבים את המצלמה שהמורה לא תראה שאתם בכלל בפלייסטיישן ומתלוננים בטיק טוק שאוי אוי אוי דחפו לכם בטעות מטוש לעין ואין לכם מושג מה השעה ומה המילים בבית השלישי בהתקווה. פעם היינו תופסים טרמפים אתה שומע?
חשבתי שבתקווה יש רק שני בתים הוא מסתכל עלי במבט של נגד מטבח בבאלי"ש כשהחיילים באים לבקש עוד טונה.
לא משנה אתה מפספס פה את העיקר. אני לא זוכר איזה סרט זה היה רק שהשם שלו רמז למשהו גס וזה הספיק לנו. ככה זה עם הטמטום של כיתה י' אין מה לייפות את המציאות. הדרך הלוך היתה סבבה תוך כמה דקות עצר לנו טנדר פיג'ו, קפצנו על הארגז והתלהבנו מעצמנו שאנחנו כאלה גברים שלא דופקים חשבון ומבריזים מסדר ערב. הסרט עצמו היה אכזבה. שלוש שעות של שוטים אומנותיים ואיטיים להחריד עם תסריט עלוב, חורים בעלילה והכי גרוע בלי אף לא סצנה אחת ללכת איתה לישון.
לישון באיזה קטע? הוא שוב תולה בי עיניים שואלות.
תתרכז בן, העיקר עוד לפנינו. אז הנה השעה מאוחרת ואנחנו ארבעה שישיסטים עייפים מדדים לטרמפיאדה צלופת הרוחות והקור לכוון חיספין. שעות עמדנו קפואים באותה צומת מקוללת מחכים לטרמפ שיבוא. מה לא עשינו כדי להתחמם. שכיבות סמיכה, קפיצות במקום, חידון מילים בארמית שום דבר לא עזר. נדרנו שנהיה בנים טובים, נשבענו שנשקיע בלימודים. כלום, אף לא רכב אחד לרפואה.
סביב 2 בלילה הבנו שדי, ה' מסתיר את פניו אין סיכוי להגיע חזרה לישיבה ועדיף לנו להתארגן איכשהו לשינה ולנסות שוב בבוקר. נשכבנו מחובקים על הרצפה בתחנה מתכסים בקרטונים כמו הומלסים וחיכינו רועדים לזריחה.
יש לציין והנה המוסר השכל מגיע, שבשום שלב אבל ממש בשום שלב לא העלנו על דעתנו להתקשר להורים. כי גם אם נניח שלאחד מאיתנו היו אסימונים בכיס והוא היה מתקשר התשובה של אבא שלו היתה "מישהו מת? אז תסתדר. ביי". ככה מגדלים גברים, אתה שומע?
כן אבא, סיפור טוב, אני יכול לצאת עכשיו?
עוד רגע בן, חכה שיפסק הגשם.
סבתא שוש שלי
מאז שאני זוכר את עצמי היו לי 3 סבתות. הנסיבות אמנם לא משמחות במיוחד אבל אם כבר נקלענו לסיטואציה אז למה לא להנות? כל אחת מהן היתה אישיות מיוחדת שיכולה בקלות לפרנס טור שלם אם לא גיליון. הפעם, לכבוד יום השנה לפטירתה אני רוצה לספר על סבתא שושנה שמוקירי זכרה נוהגים לקרוא לה עד היום סבתא שוש.
להמשיך לקרואתקלה בשחקים
אם הייתי צריך לבחור את היצירה שהשפיעה עלי הכי הרבה היה זה ללא כל ספק הסרט Top Gun או בשמו העברי הבעייתי משהו 'אהבה בשחקים'. הסרט הנפלא מספר את סיפורם של מאווריק וגוס זוג טייסי F-14 שובבים שנבחרים להשתתף בקורס קרבות האויר הכי יוקרתי בצבא ארה"ב. במהלך הקורס נפגשים השניים עם טובי הטייסים בעולם ועוד לפני שממריאים לקרב האויר הראשון כבר מנהלים קרבות אגו מפוארים. התפנית בעלילה מגיעה כשאחד המדריכים בקורס היא בעצם צ'ארלי המדריכה המצודדת שמפילה את מאווריק ברשתה ובין השניים מתפתח רומן שמתחיל מהוסס אך עד מהרה הופך סוער עד גבה גלי.
להמשיך לקרואהאהבה הישנה שלא היתה לי
הגולן של שנות ה-80 היה אזור די מעוכב התפתחותית. קו אוטובוס יחיד קישר אותנו לעיר האורות טבריה, לא היו מדרכות, ילדים מנוזלים הסתובבו יחפים עם הטוסיקים בחוץ, מבוססים בשלוליות עד המותן בחורף או נעלמים בשדה קוצים שהגיעו לגובה בנין (חד קומתי, אין אצלנו גורדי שחקים) בקיץ. המבוגרים נראו לעיתים רחוקות והטלויזיה הצבעונית האחת שהיתה לנו קלטה רק ערוץ מידל-איסט ובתנאי שאבא שלי החזיק את האנטנה בזוית הנכונה.
להמשיך לקרואקיגל המלעון
נדלג על המערכה הראשונה אותה כתבתי כבר בעבר על הנסיבות שהביאו אל ביתנו את קיגל הפינצ'ר הנמרץ בתבל, רק אציין לטובת ההקשר והדיוק ההיסטורי, שהדבר קרה לאחר דיון זוגי שהסתיים בדמעות ועם המשפט "אז אם לא תינוק תביא לי כלב".
נדלג גם על המערכה השניה בה אני יוצא לטייל עם הכלב התלותי מידי ערב כי שאר בני הבית מקפלים כביסה או מעלים איזה טיקטוק גורלי ונגיע היישר למערכה השלישית בה יסופר איך קיגל כמעט נלקח מאיתנו בדמי חייו.
ערב ל"ג בעומר חמים ואביבי ישבנו בחוץ לשאוף את אדי המדורות והנה קיגל שלנו חוזר מסיור לילי ולא מפסיק להעטש. כאמור לכלב יש אנרגיות בלתי נגמרות במסגרתן הוא מזנק על שיחים ותוחב את אפו לכל דבר אליו הוא מצליח להגיע ולכן לא התרגשתי מהעניין, בטח רחרח איזו כלבה אמרתי לאישה ומההתרגשות הוא מתעטש.
האישה לא היתה שותפה לזחיחות שלי וענתה שאולי גברים מתעטשים כשהם מתרגשים, כלבים בודאות לא. ומאיפה כבוד הוטרינרית המנוסה יודעת מה כלבים עושים כשהם מתרגשים? שאלתי. אני יודעת, היא ענתה, ואתה מעצבן אותי אז די. אמרה די אז די אבל הכלב המשיך בעיטושיו בקטע מוזר.
למחרת בבוקר וקיגל עודו מתעטש, האישה נראתה מודאגת. אני מודאגת, אמרה בפנים מודאגות, כי כתבתי באינטרנט "כלב מתעטש" וענו לי מגוגל שזו תופעה מדאיגה ומסוכנת. מתברר, הקריאה בטון מורתי, שבעונה זאת של השנה כששיבולי הקמה כבדים והקציר בעיצומו כלבים נוטים לשאוף את זרעי השיבולים והם נתקעים להם באף וקוראים לזרעים האלה 'מלענים'. ובגלל המבנה של המלען יש לו רק כוון אחד והוא לא יוצא עד שלוקחים אותו לדנה הוטרינרית שלנו.
תראי נשמה, ניסיתי להרגיע, בגוגל גם כתוב שגברים בעשור הרביעי קמים פעמיים בלילה לשירותים והנה ברוך ה' אני קם רק פעם אחת אבל אני רואה שאת חוששת לשלום הגוזל אז קדימה קחי אותו לדנה. העיקר שתהי רגועה. אני יוצא לעבודה.
ב-10 היא התקשרה. אל תשאל, דנה לא מוצאת את המלען. נהדר, אפשר לברך הגומל? עניתי. ממש לא, דנה אומרת שצריך לקחת אותו ל-CT כי כנראה שהמלען נכנס עמוק והוא עלול להתקע בריאות וקיגל ימות בייסורים. קשים.
נפלא, איפה הבעיה? הקשיתי.
זה בחיפה, לחשה האישה, וזה עולה 1,500 שקל.
וואו, עצרי את סוסיך אישה! נזעקתי. עם הממתקי בשר משומר שאת קונה לו פעם בשבוע אני חי, עם הכדור הדנטלי והכרית האורטופדית שרכשת לו השלמתי, גם עם השמפו לכלבים בעלי שיער מקורזל אבל CT בחיפה ב-1,500 שקל? לא לא לא, זה קצת מוגזם גם בשביל גבר מכיל כמוני. לכי תדליקי נר בציון של הכלב של רבי מאיר בעל הנס, תתפללי תפילת רופא כלבים, תפרישי בונזו. תעשי מה שאת רוצה אבל עם כל הכבוד והכאב בשביל 1,500 שקל אני מביא לך כלב חדש מהניילונים. אני לא מאמינה עליך, ענתה האישה חלושות, איזה רוע לב. אני חוזרת הביתה אבל שיהיה לך ברור שאם משהו נורא יקרה לקיגל אני קונה לעצמי שמלה במחיר של הCT.
הקיגל המשיך להתעטש ואנחנו התחלנו כבר בסידורי הלוויה. קראנו לגדולים שיבואו להפרד, הכנו לו 2 המבורגרים כמו שהוא אוהב וחיכינו לשקיעת חייו. לאט לאט, מעשה שטן, פחתו האפצ'ים מצב רוחו השתפר והוא חזר לפרום את השטיח בסלון. נראה היה שהסיפור מאחורינו. כשהם פסקו לגמרי הרגשתי בפעם השניה בחיי איך זה להיות צודק. רואה? 90% מהבעיות נפתרות מעצמן וזה שאני מעדיף לא לעשות כלום לא אומר שאני לא מטפל וגם הרווחנו 3,000 שקל על הדרך. בקיצור, מינפתי את רגעי התהילה שלי, תמיד תקשיבי לבעלך.
תוצרת הארץ
פעם, לפני שהייתי חקלאי מסוקס, עבדתי באינטרנט. כן זה בדיוק כמו שזה נשמע. קמתי בבוקר, התיישבתי ליד המחשב בבית עם בוקסר וטישירט והעברתי 8 שעות בפייסבוק. חלום. עד שיום קיץ אחד אבא שלי ביקש שאבוא אליו למטע. בן, הוא אמר לי, הבט סביבך והגד לי מה אתה רואה? אפשר להפסיק עם העברית התנכית אבא ואני רואה נקטרינות. יפה בן, עכשיו תעזור לי לעשות חשבון. נניח שיש לנו 100 דונם מטע, כל דונם מניב 4 טון פרי, עבור כל קילו נקבל 5 שקלים, תוריד 50% הוצאות. עם כמה פפלינוס נלך הביתה בסוף העונה? אלוהים אדירים, עניתי לו, זה יוצא מיליון שקל, איפה נרשמים? וכך הצטרפתי למשק המשפחתי. ובאמת מאז עבר עשור וב"ה שום דבר מהתוכנית הזאת לא עובד. אמנם עשינו 100 דונם אבל הם לא מניבים 4 טון, אנחנו מקבלים בערך 3 שקלים לקילו וההוצאות קרובות יותר ל75%. אבל אז בהתחלה עוד לא ידעתי את זה. לא ידעתי כלום.
מכבס ותולה 