10 סימנים שאני לא בן 40

יומולדת זה אחלה. פייסבוק מלטף את האגו, מביאים עוגה ומתנות. כיף. מתישהו בשלהי ה-30 כשהעשור הבא מתנשא כמו ענן סערה מאיים במרחק הכיף מתחיל להסדק. בכל מקרה אי אפשר להתעלם הרי כולנו נטחנים בשיני הזמן אבל בלב עמוק עמוק אנחנו עוד אי שם בארץ לעולם לא. אז הכנתי רשימה קצרה של סימנים, בסדר אקראי, שמעידים שאני עוד לא בן 40.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

Winter Is Coming

חורף היא העונה המועדפת עלי. הלחות בפגרה, נוהל ערב בבית מתחיל מוקדם ואז יש מצב להספיק לכותרות 'מבט' ובאופן כללי כולם יותר נימוחים. לא נראה לי שבישראל צריך הסברים לאהבת החורף אפילו הציפורים יודעות איפה הכי טוב לחרופ. אבל פטור בלא כלום אי אפשר (והנה הרווחנו גם דבר תורה על הדרך) יש לא מעט שיפורים שאפשר להכניס בחורף. לשדרג אותו לגרסה מעט יותר ידידותית עם ממשק משתמש עדכני וכמה bug fixes. אז קדימה סטארט-אפ-ניישן להלן מספר רעיונות שמחכים ליזם זריז שיעשה על כולנו מיליונים. להמשיך לקרוא

הסכם הטלויזיה

לאדם שאיפות רבות. הוא שואף להצטיין בלימודיו, להתקדם בעבודתו, להצליח בשדה זה או אחר וגם או אפילו בעיקר לנוח. כי בשביל מה הוא טורח כל כך קשה במשך היום אם לא כדי להשתטח אפרקדן עם בוא הערב ולצפות בגיא פינס מסכם את עיקרי החדשות.

הבעיה נעוצה בשאר דרי ביתו ששואפים בדיוק לכוון השני ולא מאפשרים לו לאותו אדם למצות את כישורי הבהייה שפיתח בדי עמל במשך שנות דור. להמשיך לקרוא

6 דברים שלמדתי על עצמי בפסטיבל ירדן וינטאג'

לפני כשבוע צלצל הטלפון ואישה חביבה ממשרד יחסי ציבור ידוע הזמינה אותי לפסטיבל ירדן וינטאג'. הנה, אמרתי לעצמי, הנה מתגשם לו חלום ומזמינים אותי לאירוע רב רושם. זה בגלל היותי בלוגר נחשב, gate keeper משפיע שדעותיו מחוללות דיון בבלוגוספירה ומחוצה לה. הנה זה מתחיל, דרך כוכבי, נפרץ שער הפפראצי, הוקמתי מעפר, נישאתי מעם ובקרוב ממש אתראיין לגיא פינס ובוואלה סלבס יתקיים דיון ער אודות צבע כיפתי המתכתב עם סנדלי השורש שלי שעוד נחזור אליהם בהמשך. להמשיך לקרוא

המקרה המוזר של המקווה בערב שבת

ערב שבת, בין השמשות. כהרגלי אני נכנס לבית הכנסת באיחור אפנתי ונעמד במבואה לשיחת חולין עם פרחחי המושב. משלימים פערים, מתכננים תוכניות, סוגרים עסקאות. הזמן הזה בשבוע הוא אחד מהזמנים היותר מאחדים ומדביקים כל קהילה דתית ממונסי ניו יורק ועד נוב שבגולן.

השיחה קולחת והנה מגיעה בריצה הבלנית. בפנים אדומות ושטופות זיעה היא מבקשת מאיתנו לקרוא לרב שיצא החוצה. בדחיפות. הבלנית היא מנהלת המקווה ומכמה סיבות שאפרט בהמשך היא כנראה האישיות החשובה ביותר בהיררכיה הדתית. קהילה בלי רב תסתדר מצויין. קהילה בלי בלנית תקרוס אל עצמה תוך רגע. אז הבלנית מבקשת ואנחנו מיד עושים.

kifkef

להמשיך לקרוא

אבא

מצאתי אותו מוטל מת בין המטענים המוכנים להפעלה שהיו פזורים סביבו. אחד מהם הרג אותו. היה שם שקט מפחיד. ניגשתי אליו, הולך בזהירות כמו שהולכים בין חתיכות של זכוכית שבורה. רכנתי מעליו, נורא רציתי שהוא יגיד לי שהכל בסדר, אבל הוא כבר היה מת. הכנסתי יד מתחת לראש שלו ועוד יד מתחת לברכיים, הרמתי אותו כמו תינוק ולחשתי לו "גולדה אל תעשה לי את זה, רק לא את זה". (מתוך 'רסיס ממגש הכסף' מאת מנחם אנסבכר)

יעקב גור שכולם קראו לו גולדה הוא, או יותר מדוייק היה, אבא שלי. בנובמבר 77', שבוע אחרי שמלאה לי שנה, הוא יצא עם ראשוני מחלקת החבלה במשטרה לניסוי במחצבה נטושה ליד מעלה אדומים. הניסוי השתבש ואחד המטענים התפוצץ לו ולחברו, עדין דוידזון, בידיים. שניהם נהרגו במקום. תאונת עבודה שאפשר היה בקלות למנוע. מוות די מיותר שהיום היה נחקר ומתועד לפרטים עם ועדת חקירה שהיו מקימים לכבודו או לכל הפחות צוות בדיקה שהיה הופך אותו לשורה מזהירה בהוראות אלו נכתבו בדם.

יעקב גור

להמשיך לקרוא

שעה לשבת

שעה לשבת. בכל העולם אנשים מורידים הילוך, משחררים את העניבה, מאטים ומתמכרים לניחוח העתיק שבשוליה. אחד מכלה ערימת עיתונים, שני מבשל עם זוגתו ארוחת ערב, שלישי מקדיש את הזמן לטיול אופניים משפחתי ורביעי מחכה לשקיעה בחוף פלמחים. איש לפי רצונו, כוחו ומנהג אבותיו.

להמשיך לקרוא

סנדוויץ' של אבא

מרמייט. סנדוויץ' עם מרגרינה ומרמייט. וכשנחה עליו הרוח גם פרוסות דקות של מלפפון. זה מה שאבא שלי היה מכין לי מידי בוקר במשך כל שנות לימודי. מרמייט, ב-מ' פתוחה, הוא ממרח שמרים, חביב על תפוצות בריטניה, העשוי מתוצרי לוואי של תהליך בישול בירה. הוא נראה כמו מזוט ומריח כמו תחתית של קומפוסטר שעמד קצת יותר מידי בשמש. אין לתאר את טעמו אבל אם אני ממש חייב אז הוא נע בין מלוח אנשובי לאוממי גלוטמט ואם לא דחפו לכם אותו בהנקה אין שום סיכוי בעולם שתלמדו לאהוב אותו. Love it or Hate it.

להמשיך לקרוא

שניים אוחזים

רכון הייתי על טלפוני, בודק משהו תוך עיון מעמיק בנבכי הפיד הכחלחל כאשר סח לי הילד דבר מה על מבחן ועזרה. ארוחת הערב הסתיימה זה מכבר, השולחן פונה, גם גובה הכלים בכיור היה סביר ובסה"כ השלמתי את משימותי. אני את סאת זמן האיכות היומי כבר הגדשתי אז ניסיתי לנפנף אותו מעלי. אבל הוא שקיבל את העקשנות של אמא שלו לא ויתר.

להמשיך לקרוא

אפקט הפרפר

ויהי היום, יום שישי יום הניקיונות, כשבוע לאחר הברית של איתי. סחבק מנקה כרגיל את הבית ומקפיד על קלה כבחמורה. מסיר שומנים מהגז, כורה אבנית מתחתית הקומקום וכיוצא באלה. והנה בהגיעי עם מניפת האבק למדף הגמרות הבלויות מרוב שימוש צדה עיני חבילת טישו קמוטה שממש אבל ממש לא הייתה שייכת לאותו מדף קדוש. מיהרתי לאסוף אותה לפח והמשכתי בטוב ליבי לכוון הפאנלים.

שבת המלכה עברה ללא אירועים מיוחדים והנה במוצאי שבת תוך שאני צופה, מלא בצ׳ולענט, בפרק חדש של אלי מקביל קפצה עלי האישה באישונים מורחבים וצעקה בקול סופרנו צייצני "העורלה!! היכן העורלה?!" מיהרתי להגיש לנרגשת כוס מים פושרים תוך שאני מנסה להבין על מה המהומה. "העורלה של איתי היתה פה על המדף שמורה בתוך טישו ורוד," הצביעה באצבע רועדת על מדף הגמרות, "ועכשיו היא איננה". להמשיך לקרוא