זה סיפור יפה על דלתות מסתובבות, על שבריריותה של האהבה ועל משלב לשוני גבוה. על הנסיבות בהן התחלתי עם זוגתי הנצחית כתבתי לא פעם והדברים ידועים, רק אומר לטובת מי שפספס שמעורבים בהן החברים של נטאשה, כובע לבד ושוחת ביוב.
כך או אחרת התחלנו לצאת אי אז בתיכון והאהבה פרחה. את רוב זמני ומרצי השקעתי בה, יושבים אצלה בחדר שעות, משתעממים יחד ומדברים בלי סוף כמו שני ילדים מתלהבים ואם אמא שלה לא היתה צועקת מלמטה it's time for him to go כנראה שעוד הייתי שם באותו החדר עד עצם היום הזה. אבל כל זה לא עזר להרגיע את הגעגוע שהכה בנו כשבסופו של דבר היא נשארה בחדרה ואני הלכתי לביתי רחוק רחוק ממנה בצד השני של המושב.
ואני אקדח טעון געגועים עשיתי את הדבר היחיד שידעתי לעשות. כתבתי לה מכתבים. כל יום ואם אפשר פעמיים ביום. כותב בלילה מאוחר ושם לה בתיבת הדואר שתיקח בבוקר בדרך להסעה לאולפנית והיא בתורה כותבת באוטובוס ומחזירה מכתב אחר הצהרים. איפפפ רק אלוהים יודע מה כתבנו שם כל כך הרבה אחד לשניה.
כך התנהלנו לנו בין פגישות ממושכות למכתבים לוהטים שרובם אגב נמצאים במגירה שבחדר העבודה ממנו אני כותב כרגע ואין לי אומץ לפתוח ולקרוא אותם מפחד הקרינג', אותה מילת מפתח שהילדים שלי משתמשים בה לתיאור כל מה שקשור בעולם המבוגרים. לטובת הקוראות הפחות מעודכנות אומר שקרינג' בא לתאר משהו שמביך להתסכל עליו או להיות במחיצתו. אני למשל.
ובכן באחת הפעמים רציתי להפתיע ולכתוב לה משהו מיוחד, משהו שיעשה לה את היום שבגללו היא לא תצליח להתרכז בלימודים וכשהיא תחזור היא תרוץ הביתה ומרוב התלהבות תכין לי את הפנקיקיים האהובים עלי ונראה יחד סרט ואולי היא תרשה לי להחזיק לה את היד בחושך. אבל מה לעזאזל כותבים לבחורה שכבר קיבלה ממני מאות מכתבים משתפכים? אמרתי נלך על העקרון העשירי בעקרונות המלחמה, 'פשטות'. לקחתי דף לבן, כתבתי במרכזו 'אני אוהב אותך', קיפלתי יפה ושמתי בתיבה. שמח וטוב לב הלכתי לישון וציפיתי לישועות.
הבוקר אור, גם הצהרים ומכתב התשובה בושש מלהגיע. היא בטח מיהרה הביתה להתכונן לקראתי ולא הספיקה לכתוב אבל כשהגעתי אליה אמא שלה אמרה שהיא ממש עסוקה כרגע ואולי עדיף שאבוא מחר. כנראה היא הוכתה מעצמת הרגשות ולא מצאה בליבה המוצף כוחות ומיד כשתתאושש תיצור איתי קשר אבל כלום. דממת אלחוט מכוונה כל אותו היום וגם למחרת.
בסוף ארבתי לה על המדרכה מתחת לעץ האדר של משפחת דוד. היי, חייכתי את החיוך הכי מפיל שלי, מה איתך? סבבה ענתה בלקוניות לא אופיינית. המממ הכל בסדר? ניסיתי לגשת ישר ולעניין. לא, לא הכל בסדר היא אמרה ודמעה גדולה נשרה מעינה הימנית. אוי ואבוי מה קרה שאלתי המום. מה קרה? אני אגיד לך מה קרה היא עצרה ונופפה מולי במכתב שכתבתי. "איני אוהב אותך"? היא צעקה בזעם עצור "איני אוהב אותך"? ואתה עוד כותב את זה במכתב. תבוא כמו גבר ותגיד לי את זה בפנים יא נמושה.
לא את לא אמיתית, נקרעתי מצחוק, למה שאכתוב איני? מה אני תרח בן 45? אם כבר הייתי כותב 'לא אוהב אותך ביי' כתבתי אני אוהב אותך וברח לי העט אז זה נראה קצת כמו י' זאת לא סיבה לבכות נשמה שלי.
מאז ועד היום גם ברשימת קניות אני מקפיד על כתיב חסר. לא יועיל אבל בטח לא יזיק.
מכבס ותולה 