שרשרת הרימונים של בטי

מאמי איפה שמת את יוסההףף? צעקתי לה מחדר השינה. דום שתיקה. שוב את רואה פאולה וליאון במקום להכין קישוטים? המשכתי עם הצעקות. חייבים לעשות משהו עם התקשורת הזוגית שלנו, מלמלתי לעצמי, אולי אינטרקום יעשה את העבודה. בתגובה הנייד שלי טרטר, תפסיק לצעוק ותנסה מתחת למזרון שלך היא כתבה. אני לא משתף פעולה עם ההזיה הזאת, תקתקתי בחזרה, למה את כותבת לי הודעות כשאנחנו באותו בית? וחוץ מזה שמתחת למזרון שלי שמנו את שבעת המינים, יוסף זה אושפיז. אז מתחת למיטה שלי, לא אחרה התשובה להגיע, איפה עוד זה יכול להיות?

במוצאי סוכות צריך למצוא לקישוטים האלה פתרון אחר, ציינתי לעצמי. זה לא הגיוני שכל השנה נישן על גדולי האומה. העניין הוא שלא מצאתי דרך טובה יותר לשמור על היצירות שמקשטות את קירות הסוכה שלנו. אבל הבעיה היותר גדולה היא שאני היחיד בבית שמוטרד מהקישוטים של סוכות.

אמא שלי, רק לשם השוואה, היתה מתחילה עם הקישוטים ב-ט באב. בעיצומו של הצום מיד לאחר חצות היום היא היתה מתיישבת על השולחן הגדול בסלון עם נייר פרגמנט ועפרון ומתחילה עם הסקיצות. כל שנה היה לה פרוייקט חדש. ולא מדובר פה על טושים ובריסטול גדול. אה אה. אני מדבר אתכן על תך מכליב, על לבד בתלת מימד, על מגזרות נייר. קישוטים כמו שקישוטים צריכים להיות. יפים, מרשימים, מעוררי עניין. עם פסוק יפה, אולי עם קו הרקיע של ירושלים ברקע. יצירה שמכבדת את הסוכה ואת היושבים בה.

איור: נעמה להב

אצל חמותי, היקרה שאני אוהב על מלא, יש קישוט אחד קבוע שגיסי צייר בכיתה ג'. היא טוענת בלהט שזו תאנה. אבל לדעתי זה בגלל שהיא לא רוצה להעליב את הילד. יש לציין שהוא חגג 40 השנה אבל היא בשלה, אייל צייר תאנה. לזכותה יאמר שלבד מאותה תאנה דהויה היא היתה הראשונה שהביאה למושב שרשרת מאירה. פעם מזמן הרבה לפני עלי אקספרס, כשפסי לד זרחניים היו עוד מדע בדיוני היא קנתה באמריקה שרשרת רימונים אדומים ובתוך כל רימון נורה מנצנצת. השמועה עשתה לה כנפים ולקראת החג עבר רטט של התרגשות בין ילדי המושב. הדיבור היה שלרגל המאורע נשנה את מסלול טיול הסוכות המסורתי ובמקום להתחיל אותו אצלי בסוכה נפגש בסוכה שלהם.

השינוי לא היה לרוחי, להזכירכן אמא שלי טורחת כבר מ-ט' באב על מיצג בת יפתח או משהו דומה, אבל לא יכולתי ללחץ החברתי וזרמתי עם העדר. בערב החג התכנסנו כל הילדים מגן יוכבד ועד כיתה י"ב אצלם בסוכה לחזות בפלא. מיד התחלק המושב לשתי סיעות. בסיעה הראשונה בפה פעור ובעיניים מזוגגות היו חלשי האופי שבודאי היו נכשלים במבחן המרשמלו. מהופנטים הם בהו במראה החדשני בטוחים שהנה כך בדיוק נראים פעמי משיח. בסיעה השניה, הייתי אני, מנסה לצאת חוצץ ולהסביר למושבניקים הנבערים שאולי זה מנצנץ ויפה אבל הסוכה פסולה כי זה קישוט של חג המולד ואסור לתלות קישוטים של גויים בסוכה.

את סופו של הסיפור אין צורך לספר. ההיסטוריה הוכיחה מי צדק אני או חמותי. לימים כשהתחתנתי עם הבת שלה ביקשתי להוסיף סעיף קטן בכתובה שאצלנו בסוכה יהיו רק קישוטים עבודת יד שיתחילו ב-ט' באב ויגמרו בהושענא רבה. לצערי הרב שחיתן אותנו היה קצר רואי ולא הסכים לדרישה המינורית שלי וכך אני מוצא את עצמי מידי חג עומס את משא הקישוטים על כתפי ומדרבן את הילדים להכין קישוטים מושקעים כמו הסבתא הנכונה בעוד אמא שלהם מסתפקת בהכוונה מתחת לאיזה מזרון אפסנתי את האושפיזין בשנה שעברה.

פורסם במגזין נשים